Bava Metzia Daf 56 בבא מציה דַף 56

The Gemara established on the previous Daf that Rebbe Meir treats Rabbinical laws as strictly as Biblical ones. Ravina challenges this from a Mishnah: הלוקח מן הנחתום – if one buys bread from a baker (i.e., someone who sells bread baked by others) who is an עם הארץ, Rebbe Meir says he can take maaser from today’s bread for yesterday’s bread, or vice versa, ואפילו מדפוסים הרבה – and even if the bread was from many differently shaped molds, although this indicates that they were bought from different producers (some of whom may separate maaser themselves). Ravina asks: ליחוש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור – let us be concerned that he is separating [maaser] from Biblically obligated [produce] on Biblically exempt [produce], or vice versa, which does not permit the obligated produce!? Rebbe Meir seems to rule leniently regarding the consumption of דמאי!? Later, Abaye says the opposite can be proven from the next Mishnah, where Rebbe Meir requires one who buys from a פלטר – wholesale bread distributor, to separate maaser from each type of mold separately. Rather, it must be that whereas a פלטר purchases from multiple producers, a baker, who purchases less, buys only from a single producer.

The next Mishnah states:  אלו דברים שאין להם אונאה- These are the things which are not subject to אונאה: Slaves, שטרות, land, and hekdesh. The כפל penalty (for stealing them) does not apply to them, nor ד' וה'. A שומר חנם does not have to swear when claiming these items were stolen not due to his negligence, and a שומר שכר would not pay for the same claim. A Baraisa derives these exceptions from the passuk discussing אונאה: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך – and if you sell something to your fellow or buy something from your fellow’s hand. This last phrase implies דבר הנקנה מיד ליד – something which is bought and passed from hand to hand, which excludes קרקעות – land, which is not movable, and slaves, which the Torah compares to land. שטרות are excluded from "וכי תמכרו ממכר", which implies שגופו מכור וגופו קנוי – [something] whose physical self is sold and bought, as opposed to שטרות, which are not sold or bought for their physical selves, ואינן עומדין אלא לראיה שבהם – and only exist for the proof written in them. Hekdesh is excluded by the word "אחיו" – brother in the passuk.

Rava asked: חטין וזרען בקרקע מהו – regarding wheat kernels which one planted in the ground, what is the halachah if they were sold before taking root? Are they כמאן דשדיין בכדא דמיין – as if they were thrown into a container, and still considered מטלטלין (and subject to אונאה), or do we say בטלינהו על גב ארעא – he subordinated them to the land, and they are excluded from אונאה like land? The Gemara clarifies that if the seller planted less than he claimed in the land being sold, the sale can be voided (as a mistaken sale) even if it is considered land, and even if for less than the rate of אונאה. Rather, the case is where he claimed to have adequately planted the field, and he did not (which may be based on a mistaken estimate). This question is asked regarding two other halachos: (1) Would one make a shevuah (e.g., for מודה במקצת) on planted grain, or is it exempt like land? (2) If kernels were harvested and replanted, and the עומר passed before they took root, can they be taken out and eaten (i.e., were they permitted by the עומר while they were in the ground)? All these questions remain unresolved.

הגמ' הביא לעיל דר"מ מחמיר באכילת תרומת מעשר של דמאי, והביא הגמ' ברייתא לראי', תניא לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, ובעל הבית בין כך ובין כך צריך לעשר דברי ר' מאיר, וחכ"א אחד הסיטון ואחד בעל הבית מוכר ושולח לחבירו ונותן לו במתנה ואינו חושש, מתיב רבינא הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה ואפילו מדפוסים הרבה דברי ר"מ, וליחוש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב, ופרש"י, מן דפוסין הרבה אין הככרות דומות זו לזו, וי"ל שנחתום הזה לקח ככרות של דפוס זה מאיש אחד וככרות של דפוס זה מאיש אחר, ועמי הארץ יש מהם שמעשרין ויש מהן שאין מעשרין, ושמא זה לא עישר וזה עישר והמפריש מזה על זה מפריש מן החיוב על הפטור, והקשה הגמ' על רבינא עד דמותיב מנחתום לסייע ליה מפלטר, דתנן הלוקח מן הפלטר מעשר מן כל דפוס ודפוס דברי ר"מ, אלא מאי אית לך למימר פלטר מתרי תלתא גברא זבין, נחתום נמי מחד גברא הוא זבין

במתני', אלו דברים שאין להם אונאה, העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות, אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה, שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם

ובגמ', מנהני מילי דתנו רבנן וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי ואינן עומדין אלא לראיה שבהם, הקדשות אמר קרא אחיו, אחיו ולא הקדש

בעי רבא חטין וזרען בקרקע מהו, יש להם אונאה או אין להם אונאה, כמאן דשדיין בכדא דמיין ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו על גב ארעא, והגמ' ביאר האיביע, דאמר איהו שדאי בה כדאבעי לה ואיגלאי מילתא דלא שדא בה כדאבעי לה, יש להם אונאה או אין להם אונאה, כמאן דשדי בכדא דמיין ויש להם אונאה או דלמא בטלינהו אגב ארעא, נשבעין עליהן או אין נשבעין עליהן, כמאן דשדיין בכדא דמיין ונשבעין עליהן, או דלמא בטלינהו אגב ארעא ואין נשבעין עליהן, עומר מתירן או אין עומר מתירן, היכי דמי אי דאשרוש תנינא דפוטר, אי דלא אשרוש תנינא דאינו פוטר, דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר ואתא ליה עומר וחליף עילוייהו ולא אשרוש קודם לעומר מהו, למינקט ומיכל מינייהו כמאן דשדיין בכדא דמי ושרינהו עומר או דלמא בטלינהו אגב ארעא תיקו