Bava Metzia Daf 81 בבא מציה דַף 81

Rav Chisda taught that once a loan period ends, the borrower is no longer liable as a שואל. The Gemara asks if he is still liable as a שומר שכר (and responsible for theft and loss), or not. Ameimar says that logically, he should still be liable as a שומר שכר, and explains: הואיל ונהנה מהנה הוה – since [the borrower] benefited from the owner’s loan, he provides benefit to the owner by agreeing to be aשומר שכר until it is returned. This is supported by a Baraisa, where one purchases utensils from a craftsman to send as gifts to his arusah and stipulates to pay full price if the gifts are accepted, but if not, he will return them and pay the value of the benefit he derived from their appreciation of his sending gifts. If they were lost through an אונס on the way there, he is liable (because it is considered purchased until it is voided), but if they were lost on the return trip, he does not pay the full price, מפני שהוא כנושא שכר – because he is like a שומר שכר.

The Gemara relates an incident in which a man rented his donkey to someone, and warned him not to travel by the Pekod River, where there is water which could endanger the donkey. Instead, he was told to take the Neresh road, where there is no water. The renter traveled by the Pekod River, and the donkey died. When he returned, he admitted that he traveled by the Pekod River, but claimed there was no water there, and he should not be held responsible. Rava said: מה ליה לשקר – what benefit is there for him to lie and say there was no water by the Pekod River? He could have simply said he traveled by the Neresh road as instructed! Therefore, he should be believed to claim there was no water there.

Abaye disagreed: מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן – we do not apply the principle of ‘what benefit is there for him to lie’ where there are witnesses contradicting his claim. Since it was known that there was always water by the Pekod River, his claim is refuted.

The Mishnah on Daf 80b taught that if one says, “Watch my article for me,” and the other responds, "הנח לפני" – put it down before me, he is accepting to be a שומר חנם. Rav Huna says that if he said הנח לפניך – put it down before you, he does not accept any responsibility. The Gemara asks: הנח סתמא מאי – what is the halachah if he merely says “Put it down” without specifying; does he mean to watch it or that the owner should watch it? The Gemara suggests it is the subject of a machlokes in a Mishnah, in which the Tanna Kamma says that if one brought items into someone’s property ברשות – with permission (i.e., he said, “Come in”), the property’s owner is responsible for their damages. Rebbe says he is not liable, עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור – until the homeowner accepts upon himself to watch it. Apparently, they disagree if “Come in” is interpreted as undertaking to watch it. The Gemara differentiates between the cases in both directions: A courtyard, דבת נטורי היא – which is [a suitable place] for guarding, can be more reasonable to interpret the invitation as agreeing to guard it, as opposed to a street. On the other hand, a private courtyard, which requires permission to enter, is less reason to interpret the permit as accepting to watch it, as opposed to the public street.

תנן וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם והוא הדין לגמרתיו, ורמינהו אמר לו שואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה, ומשני אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא לא שנו אלא שהחזיר בתוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי שאילתה פטור, איבעיא להו פטור משואל וחייב כשומר שכר, או דלמא שומר שכר נמי לא הוי, אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכר הואיל ונהנה מהנה הוה, תניא כוותיה דאמימר, הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב, בחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר

ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה אמר ליה חזי לא תיזול באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא, זיל באורחא דנרש דליכא מיא, אזיל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא, כי אתא אמר אין באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו ליכא מיא, א"ל רבא מה ליה לשקר אי בעי אמר ליה אנא באורחא דנרש אזלי, אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן

במתני' (לעיל דף פ, עמוד ב) שמור לי וא"ל הנח לפני שומר חנם, אמר רב הונא אמר לו הנח לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר, איבעיא להו הנח סתמא מאי, לימא כתנאי, אם הכניס ברשות בעל חצר חייב, רבי אומר בכולם אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור, ממאי דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בחצר דבת נטורי היא וכי קאמר ליה עייל עייל דאינטר לך קאמר ליה, אבל הכא שוקא לאו בר נטורי הוא אנח ותיב נטר לך קאמר ליה, אי נמי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא בחצרו דלעיולי רשותא קא בעי למשקל מיניה, וכי יהיב ליה רשותא לעיולי תיב ונטר לך קאמר ליה, אבל הכא הנח ואנא מנטרנא קאמר ליה, דאי סלקא דעתך הנח ותיב ונטר קאמר ליה אי לאותבה רשותא בעי למשקל מיניה