Gittin Daf 56 גיטן דַף 56

The following three blatt discuss the churban of Bayis Sheini in detail, beginning with the story of Kamtza and Bar Kamtza. A man sent an invitation for his banquet to his friend Kamtza, but his enemy, Bar Kamtza, was mistakenly invited. When the host told him to leave, Bar Kamtza offered to pay for his portion, then half the feast, then the entire feast, but the host removed him. Bar Kamtza took the Rabbis’ silence to his abuse as acquiescence and slandered the Jews to the Caeser as rebelling. As “proof,” he told the Caesar to send a korban, in which he caused a disqualifying blemish that was not a blemish for gentiles. The Rabbis considered sacrificing it under the circumstances, but Rebbe Zechariah ben Avkulas said: יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח – People will say blemished animals are offered on the mizbeiach! They suggested killing Bar Kamtza to prevent ושרפה את הhim from telling the Caesar that his korban was rejected, but Rebbe Zechariah stopped them. Rebbe Yochanan commented: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס – The tolerance of Rebbe Zechariah ben Avkulas in allowing Bar Kamtza to live, החריבה את ביתנו יכלנו והגליתנו מארצנו – destroyed our Beis Hamikdash, burned our Sanctuary, and exiled us from our land.

During Vespasian’s siege on Yerushalayim, and the ensuing famine brought on by the baryonei (a group agitating for fighting the Romans) burning the food storehouses, Abba Sikra (the head of the baryonei), secretly met with Rebbe Yochanan ben Zakkai, his uncle. Abba Sikra agreed to assist Rebbe Yochanan leave the city and suggested faking Rebbe Yochanan’s death and carrying him out in a coffin. When he met Vespasian, Rebbe Yochanan greeted him, שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא – Peace upon you, O King! Peace upon you, O King! Although Vespasian denied being king, Rebbe Yochanan explained his prediction based on Vespasian’s conquering Yerushalayim, and his prediction was soon proven correct. Before heading back to Rome, Vespasian offered Rebbe Yochanan to make a request, and he made three: תן לי יבנה וחכמיה – Grant me Yavneh and its Sages (to be spared), ושושילתא דרבן גמליאל – the line of Rabban Gamliel (the eventual Nasi, from Dovid’s line), ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק – and doctors to cure Rebbe Tzadok from his years of fasting. Rav Yosef (or Rebbe Akiva) declared about him: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל – [Hashem] turns wise men backwards and makes their intelligence foolish. איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא – [R’ Yochanan] should have said to leave the Jews alone this time! The Gemara explains that Rebbe Yochanan was afraid that Vespasian would not grant him anything.

Titus was sent in Vespasian’s place, and the Gemara describes his actions. He brought a harlot into the Kodesh Hakodoshim, spread out a sefer Torah, and sinned upon it. He slashed the paroches, from which blood miraculously bubbled out, which he took to mean that he had killed “himself” (a euphemistic reference to Hashem). He wrapped the utensils of the Beis Hamikdash in the paroches and brought them on a ship going back to Rome. When a storm threatened to drown him, he blasphemously declared that Hashem could only destroy His enemies with water. A bas kol issued forth: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע – Evil one, son of an evil one, descendant of the evil Esav! בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה – I have a lowly creature in My world called the gnat. עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה – Go up to dry land and do battle with it! A gnat entered Titus’s brain and picked at his brain for seven years. Once, he passed a smith hammering, and the gnat stopped. For the next thirty days, he had a smith banging in his presence, until the gnat became accustomed to the sound and resumed. The Gemara describes its great size when Titus died.

אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא, עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא, אזל אייתי ליה בר קמצא, אתא אשכחיה דהוה יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק, אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי כולה סעודתיך, א"ל לא, נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה, אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא, אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי, שלח קרבן לנסותן ושביק ביה בר קמצא מום דלא הוי מום לעכו"ם, רבי זכריה בן אבקולס לא שביק להו למיקרביה שלא ימאר בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, ולא למיקטליה שלא יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג, אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו

רבי יוחנן בן זכאי איפוק מירושלמים לדבר אם השר כדי לעשות הצלה פורתא לבני ישראל

כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא, א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא, ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי, א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך, ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן, אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא, אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא, אלא בעי מינאי מידי דאתן לך, אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה, ושושילתא דרבן גמליאל, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק, קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא, והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי

אזל שדריה לטיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה, מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו, מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו, עמד עליו נחשול שבים לטובעו, אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים, אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה, יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה, עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה, עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים, תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל