Sanhedrin Daf 56 סַנהֶדרִין דַף 56

The next Mishnah states: המגדף אינו חייב עד שיפרש השם – a blasphemer is not liable to stoning unless he himself pronounces [Hashem’s] Name, not if he heard someone pronounce the Name and he cursed it. Rebbe Yehoshua ben Korchah says the עדים are examined using a substitute for Hashem’s Name, e.g., if the מגדף said "יכה יוסי את יוסי" – “May Yose strike Yose,” “Yose” being a substitute for Hashem’s Name (to avoid expressing the curse themselves). Since they cannot execute based on such testimony, if they vote to convict, everyone is sent out of the room, and the most important witness is told to explicitly say what he heard, whereupon the judges stand up and tear their clothing. The other witnesses say "אף אני כמוהו" – I also heard as he did but do not repeat the blasphemy. A Baraisa states: עד שיברך שם בשם – he is not liable unless he “blesses” [Hashem’s] Name with [Hashem’s] Name (as in the Mishnah’s example of "יכה יוסי את יוסי"), because the passuk repeats the phrase ("ונוקב שם...בנקבו שם"). The Gemara proceeds to prove that "נוקב" means to curse.

A Baraisa darshens the phrase "איש איש" – any man who curses, לרבות את העובדי כוכבים – to include idolators שמוזהרין על ברכת השם כישראל – that they are warned in “blessing” [Hashem’s] Name like a Yisroel. Since there is another source (below) prohibiting an idolator in ברכת השם, Rebbe Yitzchak Nafcha explains that this derashah is לרבות את הכינויין – to include subordinate names of Hashem (such as אלקים) in the prohibition, and follows Rebbe Meir’s opinion that a Yisroel is liable for all כינויין. In a Baraisa, Rebbe Meir says a superfluous passuk teaches that one is not only liable for the שם המיוחד (written in the primary passuk of ברכת השם), but for all כינויין as well. The Chochomim say: על שם המיוחד במיתה – for “blessing” the specific Name one is punished with death, ועל הכינויין באזהרה – but for the subordinate Names, he violates a prohibition but is not executed. Rebbe Meyasha disagrees with Rebbe Yitzchak Nafcha, and says that the Rabbonon agree that a gentile is liable for כינויין, based on a derashah.

A Baraisa states: שבע מצות נצטוו בני נח – the descendants of Noach were commanded in seven mitzvos: (1) דינין – a court system for enforcing laws, (2) ברכת השם – “blessing” [Hashem’s] Name, (3) עבודה זרה, (4) גילוי עריות, (5) שפיכות דמים – murder, (6) גזל, and (7) אבר מן החי – eating a limb detached from a live animal. Tannaim add several more prohibitions. Rebbe Chanina ben Gamliel adds דם מן החי – consuming blood taken from a live animal. Rebbe Chidka adds סירוס – sterilizing a person or animal. Rebbe Shimon adds כישוף – sorcery. Rebbe Yose says they are forbidden in everything mentioned in the parshah about כישוף (including other prohibitions, such as מנחש – one who follows omens), since the כנענים were banished from Eretz Yisroel for them, ולא ענש אלא אם כן הזהיר – and [Hashem] does not punish for actions unless He warns against them. Rebbe Elazar adds "כלאים", specifically interbreeding animals and plants. A Baraisa teaches that Yisroel was commanded in "דינין" at Marah in addition to the שבע מצות בני נח, and the Gemara eventually explains that this follows the Tanna of Menashe’s Yeshiva, דמפיק ד"ך ועייל ס"ך – who removes "ד" and "כ" from his list (i.e., דינין and ברכת השם), and substitutes them with "ס" and "כ" (i.e., סירוס and כלאים).

במתני', המגדף אינו חייב עד שיפרש השם, א"ר יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי, נגמר הדין לא הורגין בכינוי אלא מוציאין כל אדם לחוץ, שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין, והשני אומר אף אני כמוהו, והשלישי אומר אף אני כמוהו, ובגמ', תנא עד שיברך שם בשם, מנהני מילי, אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם וגו' בנקבו שם יומת

תנו רבנן איש מה ת"ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שמוזהרין על ברכת השם כישראל, והא מהכא נפקא מהתם נפקא ה' זו ברכת השם, אמר ר' יצחק נפחא לא נצרכא אלא לרבותא הכינויין ואליבא דרבי מאיר, דתניא איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו, מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ונוקב שם ה' מות יומת, לפי שנאמר ונוקב שם מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד, מניין לרבות כל הכינויין תלמוד לומר איש כי יקלל אלקיו מכל מקום דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה, ופליגא דרבי מיישא דאמר רבי מיישא בן נח שבירך את השם בכינויים לרבנן חייב

תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח, 1דינין 2וברכת השם 3ע"ז 4גילוי עריות 5ושפיכות דמים 6וגזל 7ואבר מן החי, רבי חנניה בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי, רבי חידקא אומר אף על הסירוס, רבי שמעון אומר אף על הכישוף, רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת כישוף בן נח מוזהר עליו, לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים וגו', ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך, ולא ענש אלא אם כן הזהיר, רבי אלעזר אומר אף על הכלאים, מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן, והגמ' הביא ברייתא דישראל נצטוו בדינין במרה וזה מלבד ז' מצות ומסיק, אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי מנשה הוא, דמפיק ד"ך (ברכת השם ודינין) ועייל ס"ך (סירוס וכלאים)